על צינצינאט צ', גיבור הרומאן של נאבוקוב, גזרו מוות בעריפה. בשלושת השבועות (בקירוב) של הרומאן ממתין "פורע-החוק" הזה לבואו של ה"עורֵף" שלו. פשעו הוא היותו אדם לא-שקוף, בלתי-חדיר לאור – מכשול אפל בחברה שבה כולם שקופים זה לזה. המציאות התעתועית של הרומאן, המצחיקה עד אימה, הופכת יותר ויותר לפארודיה גרוטסקית על תיאטרון, קרקס, בובות-על-חוט, אופרה, וכיו"ב – שכל-כולה משחקי צללים, הדים ובבואות, תאורה, אבזרי תפאורה, מסיכות ואיפור. כשנשאל נאבוקוב – בשנות השישים – איזה מן הרומאנים שלו הוא אוהב ומעריך יותר מן האחרים, השיב: "אוהב מכולם את 'לוליטה', ומעריך מכולם את 'הזמנה לגרדום'". את 'הזמנה לגרדום' הוא כתב ברוסית ב-1934, עת התגורר בברלין של עליית הנאצים, לאחר שנמלט 15 שנים קודם לכן מרוסיה הבולשביקית. ואף-על-פי שנשף-המסיכות של 'הזמנה לגרדום' מתרחש בזמן עתידי, ובמקום שאינו ניתן למיקום – רוסיותו אינה מוטלת בספק, וגם לא האופי הגוגולי של רבים מפרקיו, או העמדתה על הראש של מסורת הספרות הרוסית, במיוחד זו של "טולסטוייבסקי" (כינוי שהמציא נאבוקוב).
Author
Russian: Владимир Владимирович Набоков . Vladimir Vladimirovich Nabokov, also known by the pen name Vladimir Sirin, was a Russian-American novelist. Nabokov wrote his first nine novels in Russian, then rose to international prominence as a master English prose stylist. He also made significant contributions to lepidoptery, and had a big interest in chess problems. Nabokov's Lolita (1955) is frequently cited as his most important novel, and is at any rate his most widely known one, exhibiting the love of intricate wordplay and descriptive detail that characterized all his works. Lolita was ranked fourth in the list of the Modern Library 100 Best Novels; Pale Fire (1962) was ranked 53rd on the same list, and his memoir, Speak, Memory (1951), was listed eighth on the publisher's list of the 20th century's greatest nonfiction. He was also a finalist for the National Book Award for Fiction seven times.
