ארבעה מסיפוריו הנודעים של גדול מספרי רוסיה – ל"נ טולסטוי. בסיפוריו סונטת קרויצר (1889) מנתח טולסטוי בכאב את יחסו למשפחה ולמוסד הנישואים. באה הבהם לידי ביטוי מופתי האחדות בין האמן-היוצר וחיפושיו אחר האמת הפנימית לבין יצירתו. את אושר המשפחה כתב טולסטוי בעודו רווק ובו חזה בדיוק מדהים את האופן שבו יתפתחו נישואיו. משולבים בו תיאורים המעוצבים בדקות אמנותית רבה על התפתחותה הקסומה של האהבה. בסונטת קרויצר מתבונן טולסטוי אחורה על נישואיו ומתאר במרירות ובזעף, את יאושו ממסגרת חיי המשפחה וממוסד הנישואים. את הסיפור על פוזדנישב הרוצח את אשתו היפה על שבגדה בו עם טרוחאצבסקי, הכנר, חצב טולסטוי, כדרכו, כאילו מתוך התנסויותיו וחיפושיו. הוא כתב תשע טיוטות עד שהשיג את השלמות שחיפש. "כשסיימתי את הסיפור הוא היה חדש עבורי כפי שיהיה לקורא", כתב לידידו. טולסטוי מפליא לתאר את הכאב העמוק בו שרוי פוזדנישב השפוי והרציונלי השבוי בידי כוח פאטלי מוזר המובילו עד לשיאי קנאה, נקמה ורצח. סונטת קרויצר עורר מהומה ציבורית רבה ואף נאסר לפירסום, כי טולסטוי הצליח להרגיז את כולם: את החוגים המתקדמים, את חוגי הכנסייה ואף את משפחתו. גם בשלוש מיתות בוחן טולסטוי נושא שהעסיקו כל ימיו – המוות. עולה בו יסוד חשוב בהגותו בדבר הזרם הנצחי של החיים הכולל בתוכו גם את המוות. גם קובץ הסיפורים – מותו של איוואן איליץ', ראה אור בהוצאת דביר.